החלטה בתיק בש"א 157076/08

רקע

אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברת ביטוח אשר בזמנים הרלוונטיים הפיקה פוליסת ביטוח מספר 007649-17-3-105 לביטוח רכב מ.ר 20-708-10 אשר הוצא ביום 09.01.05 (להלן: "הפוליסה").

התובעת טוענת כי גב' דיכטר בת חן (להלן: "הנתבעת"), התקשרה עימה בחוזה ביטוח רכב וטרם שילמה את דמי הביטוח בעבור הפוליסה וחובה עומד נכון ליום 07/11/07 על סך של 1,296 ש"ח בעבור פוליסת ביטוח מקיף לרכב.

התובעת עמדה בהסכם בכך שהנפיקה לנתבעת פוליסת ביטוח אולם הנתבעת לא שילמה את דמי הפרמיה כפי שנדרשה.

לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

התביעה הוגשה בהתאם לסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967

במסגרת ההתנגדות לבקשה לביצוע תביעה בסכום קצוב, טענה הנתבעת כי מעולם לא חתמה על הצעה לביטוח כלשהי, וכן מעולם לא הוצגה לה חתימתה על הפוליסה הנדונה.

לגישתה פרטי הצעת הביטוח הוצגו בפניה לראשונה עם הגשת כתב התביעה ולגישתה המדובר בהצעה לאחר קרות מקרה הביטוח.

לגישתה התנאים אשר קבועים בפוליסה הינם ע"פ החלטתו של סוכן הביטוח בלבד וכי במשך שנים רבות בהם היא מבטחת את רכבה מעולם לא ביקשה לבטל את ביטוח השמשות, לגישתה המדובר בהטעיה והתרשלות של סוכן הביטוח, לגישתה סוכן הביטוח אשר פרטיה היו ברשותו ביצע שימוש שלא בידיעתה ועל כן אין היא חייבת בעבור הפוליסה.

לשיטתה באם הייתה מבוטחת על ידי התובעת הרי שלא היה עליה לשאת בנזק בקרות מקרה הביטוח .

דיון בבקשת  הרשות להתגונן :

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

יחד עם זאת, גירסתה של המבקשת לא היתה עקבית והתגלו בה מספר סתירות לאחר שהוגשו מסמכי מש/1 ומש/2.

הגרסה ולפיה לא הזמינה פוליסה, התחלפה בגרסה לפיה היתה הזמנה אך שונה. לאחר מכן, הסתבר כי "אם היתה הזמנה" אזי היו צריכים לשלם בגין מקרה הביטוח.

יתכן וקיים סכסוך אמיתי בין המבקשת לבין סוכן הביטוח, אך המשיבה איננה צד לסכסוך זה.

לאור האמור לעיל מן הדין היה שאדחה את בקשת רשות להתגונן מהסיבות דלעיל, אך מכח ההלכות שנקבעו על חשיבות גישת האזרח לערכאות והכרה בזכות זו כזכות חוקתית, הנני נותן לנתבעת רשות להתגונן.